זוג ותיק עם ילדים הגיע אליי למשרד כדי להתחיל בהליך גישור לקראת גירושין.
הם הגיעו מוכנים. דיברו על זמני שהות, על הבית, על רכוש ועל הדרך שבה ירצו להסדיר את הפרידה. הם עשו שיעורי בית וידעו, לפחות לכאורה, לאן הם רוצים להגיע.
אבל כשלושים וחמש דקות לתוך הפגישה עצרתי אותם.
משהו באופן שבו היא דיברה אליו, ובמבט שלו כשהיא דיברה, לא הסתדר לי עם זוג שכבר סיים את הקשר.
שאלתי אותה: "את אוהבת אותו?"
"כן", היא ענתה. "אבל…"
שאלתי גם אותו.
"מאוד", הוא אמר.
ובאותו רגע הבנתי שהשיחה שאנחנו מנהלים צריכה להשתנות.
לפעמים המשבר גדול – אבל ההחלטה להיפרד עדיין לא התקבלה
הקשר שלהם עבר משבר משמעותי. הייתה גם פגיעה קשה באמון והרבה כאב.
אבל כששאלתי אם ניסו טיפול זוגי משמעותי, התשובה הייתה למעשה שלא.
וכאן נכנסת אחת האמונות המקצועיות שמלוות אותי אחרי יותר משני עשורים בתחום המשפחה והגישור:
לא כל זוג שמגיע אליי כדי להתגרש באמת צריך באותו רגע להתחיל לנסח הסכם גירושין.
לפעמים צריך קודם לעצור ולבדוק.
לא משום שצריך להישאר יחד בכל מחיר. ממש לא.
אלא משום שגירושין הם החלטה משמעותית, וכאשר שני בני הזוג עדיין אוהבים, כשיש עדיין קשר וכשלא נעשה ניסיון ממשי להבין אם ניתן לשקם את הזוגיות – בעיניי נכון לבדוק את האפשרות הזו לפני שמפרקים את המשפחה.
אמרתי להם בפשטות:
"אתם לא צריכים כרגע חדר גישור. אתם צריכים חדר טיפול."
עו"ד ומגשרת טלי בן יקיר
משבר בזוגיות הוא שבר – אבל לא כל שבר חייב להסתיים בפרידה
כשמשבר קורה בזוגיות, אני חושבת עליו לפעמים כמו על כלי שנשבר.
אפשר להשאיר את השברים על הרצפה. אפשר להמשיך ללכת ביניהם, להיפצע מהם שוב ושוב, להזכיר את הכאב בכל ויכוח ולצבור כעס, עלבון וריחוק.
אבל קיימת גם אפשרות אחרת.
אפשר לעצור. לאסוף יחד את החלקים. לבדוק מה נשבר, מה גרם לשבר והאם יש רצון אמיתי לבנות משהו מחדש.
הדימוי שמלווה אותי הוא הקינצוגי – האמנות היפנית של תיקון כלי חרס שבורים באמצעות חיבור שמדגיש את קווי השבר בזהב.
הרעיון איננו להסתיר את העובדה שהיה שבר.
להפך.
השבר הופך לחלק מההיסטוריה של הכלי. משהו שאפשר ללמוד ממנו, לתקן סביבו ולפעמים אפילו ליצור ממנו משהו חזק ומדויק יותר.
גם בזוגיות אי אפשר למחוק משבר כאילו לא קרה.
אבל לפעמים אפשר לבנות אחריו מערכת יחסים חדשה – עם הסכמות חדשות, גבולות חדשים והבנה עמוקה יותר של מה כל אחד מבני הזוג צריך.
ומה אם אחרי הניסיון עדיין מחליטים להתגרש?
גם זאת יכולה להיות החלטה נכונה.
מטרתו של גישור איננה לשכנע בני זוג להישאר יחד.
כשזוג מגיע למסקנה שהקשר הסתיים, תפקידי כמגשרת הוא לעזור להם להיפרד בצורה אחראית, להסדיר את הנושאים החשובים ולהגיע ככל האפשר להסכמות שיאפשרו לכל אחד מהם ולילדים להמשיך הלאה.
אבל במקרה הזה הרגשתי שהם עוד לא שם.
אמרתי להם שאם אחרי טיפול, בירור וניסיון אמיתי הם עדיין יחליטו שהם רוצים להיפרד – הדלת שלי פתוחה והגישור יוכל להמשיך.
לפעמים עצירה היא חלק מההליך
הפגישה הסתיימה.
מאוחר יותר קיבלתי הודעה שהם החליטו לא לחזור מיד לשגרת היום שלהם. הם ישבו יחד, דיברו במשך שעות והחליטו לעצור את הליך הגישור ולתת הזדמנות אמיתית לטיפול זוגי.
אני לא יודעת איך הסיפור שלהם יסתיים.
וגם אין כאן הבטחה שכל זוג שאוהב יכול או צריך להישאר יחד.
אבל יש כאן תזכורת חשובה:
לפני שמתחילים לפרק, כדאי לפעמים לבדוק אם עדיין יש משהו ששווה לנסות לתקן.
כי כשיש עדיין אהבה, קשר ורצון משני הצדדים – לפעמים המשבר הוא לא סוף הסיפור, אלא נקודה שבה צריך לבחור איך ממשיכים ממנו.
ואם בסופו של דבר הבחירה היא להיפרד – אפשר לעשות גם את זה אחרת.
בהסכמה, באחריות ומתוך מחשבה על החיים שמתחילים ביום שאחרי.
